רשומה מיוחדת במינה- רפלקציה שמה

לא יכולתי לבטא את זה טוב יותר מהשיר שיצא לי. השיר כתוב בלשון רבים, אך מביע את תחושותיי ומחשבותיי האישיות.

שיר- רפלקציה

גם סמסטר קיץ מאחורינו

וזה נגמר כל-כך מהר, בינינו!

השקענו כל הקיץ, למדנו ושקדנו

מטלות אין ספור השלמנו והקלדנו.

אצל ד"ר אתי כוכבי בנינו עוד יחידה.

פה כבר לא רק לכלכנו ידיים,

אלא הכרנו את הלוח החכם בקפידה.

אצל חגית מישר-טל נחשפנו לתכנים חדשים-

את ציר הזמן בכלי מתוקשב הרכבנו

במפת תכניות הלימוד בארצות שונות ביקרנו

ואת Moocs-למידה מרחוק חקרנו.

אצל ד"ר ליאת אייל למדנו, בין היתר, שיטות מחקר.

נחשפנו לחומר רב, לאתר ועוד אתר.

מי שמע פעם על מחקר פעולה?

דבר מעניין וחשוב, אך דרכו לא קלה.

קורס חשוב ומיוחד, 

הבנו מהר,

כי מכין הוא אותנו לסמינריון שבא וקרב.

מילה מיוחדת על איש מיוחד במינו

המרצה ד"ר יאיר צדוק, כבודו מונח במקומו.

שמעתם פעם על שפת HTML?

בתחילת הקורס נאנחנו: "שיעזור לנו האל!"

לאט לאט התקדמנו, התחלנו להתנסות

לא פעם ולא פעמיים הרמנו גבות.

כאן כבר פחדנו לפספס מילה,

דרכנו בכלל לא הייתה קלה.

ואם כבר על הכול אנו כאן מדברים

בשיעורים של יאיר לא יצאנו אפילו לשירותים.

וגם האתר של יאיר כבר מוכן,

לא שכחתם, בשפת HTML!

( עזרו לנו קצת התחנונים לאל)

זה בהומור ובצחוק, כמובן,

תודות ליאיר, שתמך ועזר!

את ד"ר טל יעקובי פגשנו לעיתים

למדנו הרבה, וכאן לה אנו מודים!

שיטות מחקר הוא קורס קשה עד מאוד

אך, אין דאגה, הגענו גם כאן לתוצאות.

דבר טוב, כמו תמיד, נגמר חיש מהר

ומפה אנו צופים קדימה לסמסטר אחר.

אחר ואחרון

הייתם מאמינים?

תודה גדולה לגילה, גילה ונעמי,

שטורחות ללא הרף מאחורי הקלעים!
ולסיום- בלוג למידה,
שאותו עדכנתי פעם בשבוע בקפידה.
כתיבת הבלוג היא חוויה מתמשכת
תהליך מאתגר, מקדם, אך גם עבודה מפרכת.
כיום אני בהחלט משוכנעת,
כי כתיבת הבלוג זה לא רק עבודה מייגעת.
אתגר מגוון ולמידה משמעותית
שבאה וניבנת בדרך איטית.
עברתי תהליך ארוך ומפתח,שללא ספק
אופקים רבים ומעניינים בפניי פותח.

חופשת סמסטר לפנינו

וגם היא תעבור

שיקום כבר מישהו שאת הזמן יעצור!

טלפונים חכמים ועוד כלים...

הדברים לא קורים סתם. 
הנושא, אליו ברצוני להתייחס ברשומה זו מעניין אותי כבר מזמן. את הרשומה הנוכחית אני מרכיבה כמו פאזל ממספר חלקים, שפשוט נתקלתי בהם השבוע והחלטתי, שכנראה, זה הזמן לכתוב על הנושא.

מעט סקירת ספרות, יותר נכון סקירת ויקיפדיה: טלפון סלולרי הוא טלפון אלחוטי נייד (למעשה מכשיר רדיו דו-כיווני המסוגל לשדר ולקלוט בו-זמנית) שניתן להפעילו באזורים נרחבים בטכנולוגיה של תקשורת סלולרית המתבססת על פרישת תחנות בסיס סלולריות במרחב ומיתוג אותומטי של הטלפון לתחנת בסיס באופן שהתקשורת תמשיך להיות רציפה גם בזמן מיתוג הטלפון בין תחנה לתחנה.

לטלפונים ניידים היסטוריה עשירה ומגוונת.

בשנת 2001 הופצו לראשונה טלפונים סלולריים בטכנולוגית הדור השלישי. החל מאמצע עשור זה, גם הפכו הטלפונים החכמים, המשלבים יכולות של מחשב כף יד, ליותר ויותר נפוצים. 

לפני כשבועיים נשלח לבתים של חברי הסתדרות המורים חוברת
"עושים עניין". בעמוד 20 פרסם אופיר ביכורים- בית חם שמוציא אותך לאור את המודעה הבאה:
בסיפורים הכל אפשרי.
" אנו מזמינים אותך לקחת חלק בתחרות כתיבת ספר ילדים-" לא יאומן כי יסופר". עכשיו יש לך הזדמנות להוציא לאור את סיפור הילדים שלך."
החלטתי לנצל את ההזדמנות וכתבתי סיפור. כאן ועכשיו מוציאה אותו לאור לראשונה.

האי של אייל

סיפור על משפחה מודרנית.

אני אייל ואני בן 4.5. אני גר בעיר גדולה. אצלנו במשפחה כל אחד גר על אי אחר.

" אתה גר ביוון?- (זו מדינה שמורכבת  מהרבה איים) - תשאלו. " לא!"

אתה גר באיסלנד? -(זו מדינת  אי)- " שוב, התשובה היא: לא!"

אתה גר באנגליה ?- "גם לא!"

"אולי בתאילנד?(יש שם הרבה איים יפים)." שוב לא ניחשתם נכון".

אז מה יש איים בישראל, שלא ידענו עליהם ואתם גרים שם?" "לא ולא!"- אני עונה.

אני גר בישראל בבית רגיל מאוד.

אז איך כל אחד מהמשפחה שלך גר על אי אחר? אתם סקרנים לדעת?

 אספר לכם תכף ומיד.

האי הראשון קיבל אחי הגדול במתנה כשהיה בן 16 וקוראים לו איפון.

האי השני קיבלה אחותי הגדולה ביום הולדת ה-10 וקוראים לו  איפוד.

כשסבתא שלי חזרה מאמריקה היא הביאה לעצמה גם אי ושמו  איפד.

לאימא ולאבא שלי יש אי לכל אחד, כלומר, איפון לאימא ואיפון לאבא.

כל אחד אוהב מאוד את האי שלו,מטפח אותו במגן ומדבקות ומבלה עליו המון זמן.  אבא שלי כבר לא קורא עיתון, הוא קורא עדכונים באי שלו. אימא שולחת הודעות לאיים הרחוקים של החברות שלה, אחי משתף תמונות וסרטונים עם האיים של חבריו, על האי של אחותי יש הרבה משחקים ושירים, וסבתא שלי זרקה את ספר המתכונים שלה, בגלל שבאי שלה יש כל-כך הרבה מתכונים, שהיא בקושי מספיקה לפנק אותנו באוכל הטעים שלה, כי היא כל הזמן רק אוספת את המתכונים החדשים בתיקיות על האי.

רק לי אין עדיין  אי. בעצם יש, וקוראים לו אי אפשר. ביקשתי מאבא לקנות לי אי, והוא אמר: " אייל, חמודי, אי אפשר, תגדל  קצת  וגם לך יהיה אי משלך.

בינתיים אני מבקר באיים של כולם. רואה תמונות, משחק במשחקים, מקליט את עצמי ועוד ומחכה בסבלנות עד שהאי -אפשר שלי יתחלף באי חדש, קסום ונוצץ.

( מה דעתכם: יש מקום בתחרות?)

ולחלק  הנוסף בפאזל: לפני כשבוע בחדשות בערוץ 2 התפרסמה הכתבה בשם " מלחמה בטלפונים הניידים" ועוררה סקרנות ועניין לא מעטים. 
בכתבה מתארים דרכים שונות ומגוננות שבחרו בתי הספר השונים בארץ, כדי למגר את תופעת ה"טלפונים הניידים בבתי הספר".
הציבור שוב מבולבל. מצד אחד יש הצעות במשרד החינוך לשלב את הטלפונים החכמים לצורכי הלמידה, מצד שני, יש בתי הספר שמחרימים את המכשירים מהילדים. אז מהי הדרך הנכונה? האם יש לנו סיכוי לעזוב את האיים או להפוך אותם לאיים מתוירים ,לפחות, שתהיה אפשרות למצוא בהם עניינים משותפים ולנצל את הפוטנציאל הגלום בהם בצורה הטובה והיעילה ביותר לכולם?


היום בערב ראש השנה אני מאחלת לכם שנה טובה ומתוקה, שנת בריאות, שלום ושמחה! ושלכל אחד בכל מקום בעולם, ביבשה, במים או באוויר יהיה אי בטוח לחזור אליו ולהיות בו!

מקורות:   ויקיפדיה
             " עושים עניין"-עלון הסתדרות המורים.
             " מלחמה בטלפונים ניידים" מאקו.