" המטרה היא אינה לגרום ללמידה לקרות, אלא לאפשר ללמידה לקרות"
סוגטה מיטרה
כבר בתחילת הרשומה ברצוני להודות לרותי סלומון על הבלוג החדש שלה, שפותח אופקים לא מוכרים ופשוט עוזר לגלות את העולם.
בבלוג ראיתי לראשונה סרטון TED על פרופסור הודי בשם סוגטה מיטרה, שבו הוא מציג חזון חינוכי שפיתח בעקבות הניסיון בפרוייקט רחב היקף שהוא מכנה בשם: " חור בקיר".
בניסוי רחב היקף הפרופסור קדח חורים בקירות באזורים הנידחים והתקין בפנים מחשבים ללא כל התערבות של מערכת החינוך, השאיר את המחשבים לתקופה ממושכת ואפשר לילדים לגשת ולעשות בהם כרצונם. הוא חזר לאזורים הללו כעבור מספר חודשים ונדהם לגלות, כי אותם הילדים הגיעו להישגים מרשימים בתחומים שלא הכירו מעולם ובשפה שלא שמעו אף פעם.
על בסיס הניסוי הוא פיתח מודל חינוכי המבוסס על מספר תובנות, אותן הוא מציג בהרצאה שבסרטון המצורף.
על בסיס הניסוי הוא פיתח מודל חינוכי המבוסס על מספר תובנות, אותן הוא מציג בהרצאה שבסרטון המצורף.
דבריו של הפרופסור הקסימו את קהל המאזינים באולם וגם אותי בבית.
תהיתי והרהרתי האם זה אכן כל כך פשוט? השאלה הראשונה שעלתה במוחי, מה עם המתנגדים לתיאוריה? אני בטוחה שיש הרבה, איפה למצוא את דבריהם?
התשובה הגיעה מהר ממה שחשבתי.
בקורס " עקרונות הפיתוח סביבות למידה מתוקשבות" של ד"ר אתי כוכבי התבקשנו לקרוא את המאמר של Mary Beth Hertz (המופיע בפורטל תוכן בהוראה והכשרת מורים), " ילדים דיגיטאליים לעומת אזרחים דיגיטאליים. בחינה של סטריאוטיפ מסוכן". במאמר מזהירה Mary Beth Hertz מפני, לטענתה, סטריאוטיפ מסוכן: הרבה אנשים מניחים, שכל ילד מתחת לגיל 18 , שנותנים לו מחשב, ידע להפעילו באופן אוטומטי.
בדומה לסרטון על סוגטה מיטרה, כותבת המאמר מתארת ניסוי שנערך בכפר אתיופי נידח על-די ארגון ללא כוונת רווח. לילדים חולקו טאבלטים- אנדרואידים. החוקרים התרגשו לגלות, כי הילדים הצליחו להפעיל ולהשתמש במחשבים ללא הוראות או הנחיות.
Mary Beth Hertz טוענת, כי שימוש בטאבלט, כדי ללמוד כישורי אוריינות בסיסיים ולמידה במטרה ליצור קריאה ביקורתית, שימוש בתוכן מקוון באופן אחראי, אלא דברים שונים. הרגע, בו הילד מקבל מחשב אינו הופך אותו לילד דיגיטלי. לטענתה, הניסוי הפריך את המיתוס, שהתלמידים של הדור הזה, הם ילדים דיגיטלים, מפני שהם גדלו עם מחשבים ומערכות טכנולוגיות מתקדמות.
אני נוטה להסכים עם Mary Beth Hertz. לעניות דעתי, אמנם התלמידים שולטים במיומנויות הבסיסיות של הפעלת המחשב, אך קיימים כל-כך הרבה כלים בלתי מוכרים להם, שללא התערבות המורה, אין לתלמידים סיכוי להיחשף לכלים הללו. ומה בנוגע לתכנים? כיצד אמור ילד קטן להבין את שפע התכנים המוצעים לו בעולם האינטרנט הפרוץ לכל? כאן תפקידו של המורה- להסביר ולכוון, ללמד לבחור ולהתאים. אני סבורה, כי לתת לילדים לשחות "במים העמוקים" של "האוקיינוס הסוער" בשם אינטרנט , זה אפילו מסוכן. אני מסכימה שלילדים יש ידע רחב היקף, שהילדים, לעיתים, שולטים במיומנויות החיפוש בצורה מצוינת, אך יחד עם זאת, על המורים להיות שם כדי שהתלמיד לא יתעה ולא ילך לאיבוד, אלא כדי שיהיה תלמיד עצמאי, ידע להפעיל קריאה ביקורתית, ידע לשחות בבטחה "במים הגועשים" של "האוקיינוס הסוער".
תהיתי והרהרתי האם זה אכן כל כך פשוט? השאלה הראשונה שעלתה במוחי, מה עם המתנגדים לתיאוריה? אני בטוחה שיש הרבה, איפה למצוא את דבריהם?
התשובה הגיעה מהר ממה שחשבתי.
בקורס " עקרונות הפיתוח סביבות למידה מתוקשבות" של ד"ר אתי כוכבי התבקשנו לקרוא את המאמר של Mary Beth Hertz (המופיע בפורטל תוכן בהוראה והכשרת מורים), " ילדים דיגיטאליים לעומת אזרחים דיגיטאליים. בחינה של סטריאוטיפ מסוכן". במאמר מזהירה Mary Beth Hertz מפני, לטענתה, סטריאוטיפ מסוכן: הרבה אנשים מניחים, שכל ילד מתחת לגיל 18 , שנותנים לו מחשב, ידע להפעילו באופן אוטומטי.
בדומה לסרטון על סוגטה מיטרה, כותבת המאמר מתארת ניסוי שנערך בכפר אתיופי נידח על-די ארגון ללא כוונת רווח. לילדים חולקו טאבלטים- אנדרואידים. החוקרים התרגשו לגלות, כי הילדים הצליחו להפעיל ולהשתמש במחשבים ללא הוראות או הנחיות.
Mary Beth Hertz טוענת, כי שימוש בטאבלט, כדי ללמוד כישורי אוריינות בסיסיים ולמידה במטרה ליצור קריאה ביקורתית, שימוש בתוכן מקוון באופן אחראי, אלא דברים שונים. הרגע, בו הילד מקבל מחשב אינו הופך אותו לילד דיגיטלי. לטענתה, הניסוי הפריך את המיתוס, שהתלמידים של הדור הזה, הם ילדים דיגיטלים, מפני שהם גדלו עם מחשבים ומערכות טכנולוגיות מתקדמות.
אני נוטה להסכים עם Mary Beth Hertz. לעניות דעתי, אמנם התלמידים שולטים במיומנויות הבסיסיות של הפעלת המחשב, אך קיימים כל-כך הרבה כלים בלתי מוכרים להם, שללא התערבות המורה, אין לתלמידים סיכוי להיחשף לכלים הללו. ומה בנוגע לתכנים? כיצד אמור ילד קטן להבין את שפע התכנים המוצעים לו בעולם האינטרנט הפרוץ לכל? כאן תפקידו של המורה- להסביר ולכוון, ללמד לבחור ולהתאים. אני סבורה, כי לתת לילדים לשחות "במים העמוקים" של "האוקיינוס הסוער" בשם אינטרנט , זה אפילו מסוכן. אני מסכימה שלילדים יש ידע רחב היקף, שהילדים, לעיתים, שולטים במיומנויות החיפוש בצורה מצוינת, אך יחד עם זאת, על המורים להיות שם כדי שהתלמיד לא יתעה ולא ילך לאיבוד, אלא כדי שיהיה תלמיד עצמאי, ידע להפעיל קריאה ביקורתית, ידע לשחות בבטחה "במים הגועשים" של "האוקיינוס הסוער".
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה